איך התגלגלתי לטיולי פליאה?

מתי בפעם האחרונה עצרתם, ושאלתם את עצמכם: איך הגעתי לכאן?
עד כמה אבדתם כדי להגיע למקום ולשאלה הזו?

כי לטיולי פליאה התגלגלתי ואת עצמי גילגלתי.
מעשה שהיה כך היה:
לפני איזה …5 שנים.
אחרי שמיציתי את הרצאות המוטיבציה של עצמי. (‘בוקר של 3 זריחות’ למי שראה ושמע את הרצאה, קרא את הספר שלי, ראה אותי בטלויזיה, או את הכתבה ב’לאישה’.
השתלת כבד, ‘אולימפיאדות’,  4 מדליות, יזום, אירגון וחידוש השתתפות משלחות מישראל במשחקי המושתלים העולמיים-יש-דבר-כזה, בבקשה תגידו לכל מי שעבר השתלה ותרם איבר בעצמו של עצמו או הסכים לתרומה אחרי שבן משפחה….)
אחרי שמיציתי את ההרצאה,

התחלתי לחפש.
וחיפשתי הרבה זמן. זמן מלחיץ, כי רציתי להרוויח כסף וכשעשיתי את זה הניסיונות כשלו. וראיתי את כולם סביבי, אתכם, מתפרנסים בכבוד +, ומול מה שראיתי ובעיקר הרגשתי כל הזמן עלו, וגם עולים, רגשות שיפוטיים ומקטינים. כשאלו מתוצרת עצמית, הם מצוינים ומאוד אפקטיביים, ודוחקים אותי לתחושה של אין-זמן אין-זמן.
אז ייתכן ששיעור משנה שלמדתי הוא…לקחת נשימה עמוקה, ולקחת את הזמן.

מה שבטוח אחרי שהגעתי לרעיון, אני כבר שנתיים בהקמה.
עוד קצת זמן…. לא נורא, אני כבר רואה את הניצנים!
כשבזכות הגשמים הגדולים של השנה,
מובטח לצמח-הטיול-פליאה הזה לפרוץ ולגדול יפה ובריא.
כי אוטוטו, זה בטוח! כבר, יוצאת גם השמש.

אני חושבת התגלגלות ורואה את חיפושית הזבל המצרייה.
זו שמושכת אחריה את הכדור שבו היא תטיל את ביציה.
זו שהמצרים הקדמונים האמינו שהיא זו שמובילה את השמש לזרוח מחדש בכל יום.
אותה השמש מהפסקה הקודמת.

כן, אספתי את מורת הדרך שרציתי להיות, את זו שצמחה בי כשהייתי בת 15-16
חיברתי לצורך שלי להאט, ליכולת (המופלאה!) לשים לב, וכבר שנים שאני רואה שאני עושה את זה הרבה-הרבה יותר טוב מכל מי שסביבי. שמתפלא (!) איך שמתי לב, וגיליתי, לפעמים את מה שעברו מעליו מאות ואלפי אנשים במשך שנים. מאובן למשל.

ואת הפליאה, שאני מרגישה שהיא טבועה בי, עמוק ובטוח וטוב, ומצד שני, אני רוצה להבין אותה, לשכלל אותה, ללמד אותה.
כדי שיותר אנשים יראו את היופי והפלא וייחוד החד-פעמי שנמצא בכל כך הרבה דברים סביבנו. שזה מה שרציתי לעשות כמורת דרך.

ואז נתקלתי במאמר באלכסון. על אמבטית היער.

והגעתי- לטיולי פליאה.

ואז….
התחיל לנשור לי השער,
וכבר הייתי בתוך הרעיון של טיולי פליאה,
איזה מזל ושמחה ויופי וטוב.
שוב אמרו לי, וסוף סוף הבנתי והפנמתי….
(תיזמון מופלא שכזה)
שיש בי המון מתח, ושאני רוצה, סוף-סוף, להתמודד עם כל מה שגורם לו בתוכי.
ואז כבר היה לי הכלי הזה ל טיולי שקט, שבארצות הברית קוראים להם forest bathing. שחוץ מזה שזו דרך נפלאה להעביר זמן איכות בטבע, היא גם מצויינת להפחתת מתח ולחץ.
win-win מישהו?

תמונת החיפושית מאתר https://www.madplus.co.il/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *