054-7715392
hagitst11@gmail.com
Menu

איך צומחת קרחת?

2 Comments

לפני שנה וחצי התחילה לצמוח לי קרחת.
ובזכותה, סוף-סוף, נפל ה-אסימון.
הרבה שנים הוא חיכה האסימון הזה.
המתין לי בסבלנות שאבין,
שאסכים לראות,
ולקבל.
מעניין….האם כל קרחת נושאת מסר?

המון שנים אמרו לי על כל מיני סימפטומים שמתארחים בגוף שלי ובחיים שלי:
'זה בגלל מתח',
ואני פטרתי אותם ואמרתי: 'אני אחד האנשים הכי רגועים בעולם'.

יחסית לדברים גדולים שהבאתי על הגוף שלי, בגבעות יורקשייר יכול להיות מצחיק מאוד
השתלת כבד, סרטני שד,
המתח אחראי לסימפטומים הפחות הרואיים, אבל המטרידים.
הנוקשות ארוכת השנים בכתפיים, מתח בגידים של אחורי הרגליים,
הצפצוף בין האוזניים, הבלגאן בבטן, צרבות שלא קשורות לאוכל, הזעות ו'כמו גלי חום'.
ובטח ששכחתי משהו. וזה טוב.

מאז שנפל האסימון, והסכמתי לקבל ולראות שיש בי (גם) מתח,
הצלחתי לזהות ולהרגיש את המתח שנוצר בי.
ולאט לאט אני מתחילה לאפיין אותן,
זה אומר, ולהכיר טוב יותר את עצמי. (זה טוב!)
אחרי שהדחקתי אותו כל כך הרבה שנים,
עכשיו אני מתיידדת איתו,
מסכימה לראות אותו. ואותי.
אני חושבת שזה נכון ובריא,
ושלאט-לאט הוא יתפוגג.
מילה נחמדה, לפוגג.
יהיה לי הרבה יותר נח בלי כמה מהסימפטומים שלו,
זה בטוח.
אני נעזרת במטפלים, ברור.
וברור שיש דברים שאני עושה בחיים שלי,
בעצמי בעצמי. 🤗
ראשון והכי חשוב: אימצתי חזק את התשוקה להיות בטבע.
משהו שתמיד רציתי אבל משהו-אחר בי לא הרשה.
אולי כי חונכנו שבטבע מטיילים.
ולטייל זה מהר וחזק.
ואני בדר"כ הייתי בכושר טוב עד מצוין.
אז גמעתי עליות,
והילכתי בירידות בעוצמה ובשליטה,
וקיפצתי, כמו יעל בין סלעים, ובין בולדרים.
הרגשתי והשווצתי:
חזקה ועוצמתית!

כן, המוני סימפטומים לא הספיקו לי להבין,
ואז הגיע הגדול מכולם, בבינתיים,
והפיל את הביג-אסימון,
והחור לברוח דרכו כבר היה קטן מידי,
ואני ניצבתי מול מראה ברורה:
ובפעם הזו הסכמתי לראות את המתח הזה שבי,
לחבר אותו ולהכיר בקשר 'לנזקים' שהוא עושה בי,
ואז לבחור את מה שהרגשתי בטוב ובריא בשבילי.
ועדיין קצת קשה לי להודות בזה:
ולהרשות לעצמי 'סתם להיות',
והכי טוב בטבע.
נכון, זה דרש ממני פניית פרסה מלאה,
אבל משם הדרך כבר היתה לי ברורה.
לא לחינם אני מורת דרך 😊

והדרך שלי התחילה להיראות ולהרגיש אחרת.
אחרת במלוא מובן המילה.
ושם נפלא מצאתי לה – טיולי פליאה.
היא טובה ונכונה לי.
כשהולכים בה, בדרך שלי, זה בסדר ונכון ללכת מעט ולאט.
ואני עוצרת, מתבוננת ורואה.
מקשיבה ומרגישה.
לאט לומדת מוכירה את השבילים מכל עבריהם, וכיווניהם.
העצים על כל פרטיהם.
מרגישה את האדמה מתחת לסוליית הנעליים הדקה.
בדרך הזו יש לי שקט ופנאי ומקום לנשימה עמוקה,
וגילוי ומפגש עמוק עם עצמי,
מפגש אינטימי יותר עם מי ומה שסביבי.

כשאני בטבע הציפצוף באוזניים נחלש, לפעמים נעלם,
אני מתמלאת בשקט, שלווה.
לעיתיים בפליאה.
נעים לי וטוב,
תודה. לי.
ובבית?
השער לאט-לאט צומח, גם בראש, וגם במקומות הלא נכונים 😂,
בלילות אני מתעוררת עכשיו רק פעם אחת.

ואז גיליתי שיש לזה שם בעולם הגדול!
כלומר, הדרך הזו נחקרה, והיא טובה לגוף ולנפש,
והיא אפילו מומלצת בדיוק בשביל מה שאני גיליתי.
כן, זה Forest Bathing  בארצות הברית,
וגם ביפן- נחקר מדעית וחבורת הביטוח ממליצות!
חשבתי שגיליתי דרך ללא מטרה,
ועכשיו אני לא יודעת אם זה טוב או רע
אז בעצם לא פרצתי דרך חדשה?
אז לא, הדרך יפה וטובה לי, זה מה שחשוב ועיקר לי,
ויש בה אין סוף פוטנציאל לפליאה.

כן, אני מאמינה בפליאה,
ומשהו בתוכי חושבת: אולי אותה באתי ללמד כמורת דרך?
כי הפליאה היא יכולת בסיסית עבורנו,
רק שבגלל טרדות היום-יום, וקצב החיים,
…. איבדנו אותה, 😣
ובדרך התמלאנו במתח, 😣 😣
בכל פעם שאנחנו מפספסים הזדמנות לפליאה,
אנחנו מאבדים את השלווה והרוגע ודברים נוספים.

זה ממש לא צריך להיות כך!
אז אם את מאלו שרוצים לחזור ולחוות אותה,
ומוכנה לקחת אחריות ולשנות את חייך,
הכנתי בשבילך מסלול קצר שדרכו תוכלי להוסיף פליאה לחייך.
זו סדרה קצרה של 5 סרטונים (קצרים גם הם),
הם דרך בטוחה ופשוטה להוספת שלווה ורוגע.
בסרטונים שמתי את כל מה שאת צריכה כדי להפוך כל רגע מחייך לטיול פליאה!
את מצליחה לדמיין את היום יום-שלך מטובל ברגעי פליאה?
נכון שזה מרגיש נפלא?! 🌈
עיברי מכאן להרשמה לסדרת הסרטונים.
ושנתראה בדרך הפליאה!
חגית


2 thoughts on “איך צומחת קרחת?”

  1. איריס אבל הגיב:

    מקסים. תודה רבה חגית על השיתוף ועל התובנות. בתור מטפלת אייפק, אני מאד מתחברת לכתוב

    1. חגית סימן-טוב הגיב:

      שמחה שנגעתי ושחיברתי.
      תודה שקראת והגבת 🙏.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *