העץ שלי ואני

יום אחד, שוב עליתי על אופניי ונסעתי אל מטע הזיתים הקרוב,
להעביר זמן רגוע בינות לעצי הזית.
אמרתי לעצמי, אנסה לשוחח עם אחד העצים.
הרי רק ליפני כמה ימים לימדו אותנו לשוחח עם עצים.
הסתכלתי סביב, ניסיתי להרגיש: מי מהם קורא לי?
זה היה העץ השני בהמשך השורה.
עץ שגזעו מתרומם מעט מהאדמה ואז מתפצל לשני ענפים קטנים,

שזרדים שהיו פעם ענפים קטנים, פורצים מהם.
העץ הזה, קרא לי.
נעניתי לקריאה, באתי וחיפשתי את המשענת הנוחה. 
אבל הוא דקר אותי. 

התרחקתי מהדקירות וממנו.
הרגשתי אותו ממשיך וקורא לי, מבקש שאתקרב אליו, חזרתי ונשענתי אליו.
עוד כמה רגעים, הדקירות התגברו שוב,
הרחקתי את גבי ממנו, כדי שיהיה לי נח.
כך כמה פעמים, הוא מבקש אותי, ואני מבקשת נוחות.

נתתי לו כמה שיכולתי.
רק כשיצאתי מהמטע, סיפרתי לעצמי את הסיפור הזה, 
הבנתי מה קרה לי,
והתרגשתי.

שבתי אל המטע כמה שבועות אחר-כך, ולא מצאתי אותו.
אולי הוא השתנה, והפך לעץ אמיתי,
בזכותי?

** זהו מטע זיתים תעשייתי, והעצים שבו גזומים באכזריות כדי שמכונת המסיק תוכל לעבור מעליהם ולמסוק את הזיתים. אבל, עצים הם תמיד עצים, ואני אוהבת להיות איתם.
חיפשתי גזע רחב מספיק, כזה שיהיה לי נוח להישען עליו, ומצאתי אחד שנראה לי ככזה, התיישבתי לידו ונשענתי אליו.

אני מאמינה בפליאה כדרך להוסיף רוגע, שלווה ליום יום שלי.
אני לוקחת את עצמי לטיולי פליאה,
ואפשר להצטרף אלי.
אבל עד אז….תוכלי להוסיף פליאה לכל יום ויום מחייך.
איך?
ממש בשבילי לעזור לך הכנתי סדרת סירטונים קצרה, 5 סרטונים,
שתראה לך איך להוסיף פליאה לחייך, ולהפוך כל יום ליותר מיוחד ושמח.
נדרשת רק הרשמה והסרטונים יגיעו למייל שלך.
עיברי מכאן להרשמה.

2 תגובות

  1. כתבת מעניין, מזהה בסיפרך מספר פרסונות, את המבקשת את הקירבה לעץ עם כל מה שהוא מייצג, העץ הדוקר – כי פגוע וכך הגיב לפגיעה בצימוח שלו. ואותך על כן דקר. והגוזמים האגרסיבים החקלאים התעשיתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *