מדליה ראשונה! ננסי, צרפת, 2003

שלום,
אני חגית.
יש כמה דברים שאני מאוד אוהבת לספר על עצמי.
הראשון הוא שיש לי 4 מדליות ‘אולימפיות’. והן במרכאות כי זכיתי בהן באירוע שאני קוראת לו ‘אולימפיאדה’.
הדבקתי אחרי עוד אנשים שגם הם חושבים שזו אולימפיאדה. אבל אלו משחקים עולמיים למושתלי איברים.
השתתפתי בהם 4 פעמים, ובשתי הראשונות זכיתי במדליות. 4 מדליות
ומה אלו המשחקים האלו?
הם כמו אולימפיאדה, לאנשים שעברו השתלה.
ואני עברתי השתלת כבד, בתאריך המפורסם 11/9/2001.
כשהייתי נערה חלמתי מן חלום בהקיץ שבזכותו התעורר בי רצון והתעוררה תחושה של יכולת: להשתתף באולימפיאדה, וגיליתי שיש ‘כאילו אולימפיאדה’ עבור מי שעברו השתלה.
שמחתי, כי בזכות ההשתלה שעמדתי לעבור יכולתי להגשים את החלום.
והגשמתי.

והדבר השני שאני אוהבת לספר על עצמי הוא שאני מורת דרך.
כן, מורת דרך עם רישיון של משרד התיירות, גם טכנאית מחשבים.

אתגרתי את הגוף והחיים שלי בכמה התמודדויות דרמטיות.
השתלת הכבד, 3 סרטני שד,
והרבה סימפטומים קטנים ולפעמים גם מטרידים.
בעצם, סימפטומים הם תמיד מטרידים. בשביל זה הם קיימים.
כדי להטריד אותנו ולהעיר אותנו.

הדבר האחרון שנכנס לחיי כסימפטום הוא השער שנשר ממני.
היום, ינואר 2020, אני כבר שנה בלי שער.
מלבד הפלומה הלבנה ששי מגלח לי אחת לשלושה שבועות מהראש.

בגבעות יורקשייר יכול להיות מצחיק מאוד
בגבעות יורקשייר יכול להיות מצחיק מאוד.

מלבד זה שקר בחורף או כשיש מזגן,
נח מאוד להיות בלי שער. ברור שגם אני בהתחלה הסתרתי אותה.
אני שמחה על הקרחת כי היא העירה אותי, ובעצם חיזקה אותי בדרך לטיולי פליאה.

רופאים ומיני מטפלים, מסכימים כולם שהסיבה לקרחת שלי היא מתח.
אז בשלב מסויים קיבלתי את דעתם.
ובימים האלו אני אני מחפשת ומפרקת את הסיבות למתח שנוצר בי.
אני עוקבת אחרי עצמי כדי לאתר את הסיטואציות שבהן עולים בי סימנים אחרים למתח,
כמו הזעה וחום.
וטיולי פליאה הם הצד השני.
הם הדרך שלי להביא שלווה ורוגע לחיים שלי.
ככה אני תוקפת !!! ומטפלת במתח משני כיוונים.
ואם יש כיוון נוסף, אשמח לשמוע עליו.
וכן, אני במסע לגילוי והבנת הנפש שלי.
אני מאמינה שהבנה עמוקה יותר, תעזור לי למשל, לצמח שער.

איך זה יקרה? כשאבין אקטין את הקונפליקט שבתוכי, ומזור יגיע.

אני מתייחסת לפליאה כנוגדת מתח כי היא מחייבת אותי לעצור ולהיות בכאן ועכשיו,
לא האמנתי שאי-פעם אשתמש בביטוי הזה. באמת שניסיתי להימנע.
אבל כאן ועכשיו זה ההפך ממתח, שעולה בעקבות פחד ממה שיכול להיות, או חיבור לזיכרון

רוצים לדעת עוד על פליאה?
הכנתי סדרת סירטונים קצרה שמלמדת איך להוסיף פליאה ליום-יום שלנו.
היכנסו אליה מכאן.

את החלק הראשון של המסע שלי סיכמתי בהרצאה ובספר.
“בוקר של שלוש זריחות” קראתי להם.
הנה ראיון שלי באחת מתוכניות האירוח בטלוויזיה.

ו”בוקר של 3 זריחות” הספר?
אפשר לקנות ולהוריד אותו בפורמט דיגיטאלי כאן בחנות.

 

ומלבד זה?
אני קיבוצניקית.
שמחה שגדלתי בקיבוץ של פעם, עם הלינה המשותפת,
ושהתחלנו לעבוד כבר בכיתה ב’, ניקינו את החדרים שלנו, ואת חדר האוכל אחרי ארוחת צהריים ובוקר.
ובכיתה ד’, נדמה לי,
היינו כבר בוגרים מספיק והתחלנו לעבוד במשק החי.
למדנו אחריות ובגרות. שיחקנו המון.

עוד דברים שעשיתי עד כה: אירגנתי משלחת מישראל למשחקי המושתלים העולמיים. כן! יש דבר כזה. ואני מושתלת כבד.
יצאנו 6 מושתלים, כבד, כליה, לב, למלגה ביוני 2017 וזכינו ב 4 מדליות.
עכשיו, אוגוסט 2019, יצאנו 10, וזכינו ב 6 מדליות.
חידשתי את ההשתתפות של משלחות מישראל במשחקים אחרי 10 שנות העדרות.
אני שמחה שאנשים שהגיעו למשחקים בזכותי אומרים לי ‘תודה’. כי ההשתתפות בהם היא חוויה מיוחדת ומעצימה.
וזה בקצרה.
ואם אם מכירים מישהו שעבר השתלת איבר, גם מח-עצם לצורך זה, או מישהו שתרם, זה יהיה נפלא אם תספרו להם על המשחקים שלנו.
אולי הם ירצו להשתתף גם,
ואולי זה פשוט יעודד אותם להתחיל להתאמן. וזה המון!
היכנסו מכאן לאתר הפדרציה העולמית לספורט מושתלי איברים. https://wtgf.org